שמים של משי

(בפירנצה)

תחת שמים של משי מתנגן בלבי תו זהב 

ונושק לשפתי בכמיהה מרפרפת. 

לא עוד אבכה על יתמות חלומותי

אלך לאחות קרעי גוף ונפש.

הציף תוו האור את מוחי

תוֹוֶה מחדש את קורי נשמתי,

לא עוד אבער ביסורַי 

כל כך הרבה יופי משיב את 

מה ששלל הכאב, כל פצע 

מגליד ללא צלקת.

אני מתמגנטת אל האור

אל מוסיקה פנימית של יופי

אל להבות פועמות שמתמזגות

בתוכי למעיין צלילים.

ברחובות עיר זרה 

אני נולדת מחדש, רוחצת 

בתוך שמים של משי

בתוך תווי זהב.